יאיר זלוף ז"ל

נולד וגדל ביהוד, בן לאהובה ודב ואח לעדי. מילדות הצטיין בסקרנות, ברגישות לסבים ולמשפחה המורחבת ובנכונות לעזור. כבר בכיתה א' זיהו המחנכים את מנהיגותו הטבעית וביקשו את עזרתו לתמיכה בילדים אחרים.

היה שובב עם הומור מיוחד, אך גם בעל אחריות ועמקות יוצאי דופן לגילו. נהג להניח תפילין מדי יום ואמר שזו "המדיטציה" שלו - זמן של שקט וחיבור פנימי לפני עוד יום של עשייה ונתינה. כבר אז ניכרה בו אותה אהבת אדם שהפכה לסימן ההיכר של דרכו הבוגרת.

את דרכו הספורטיבית החל כחניך בחוג בקאנטרי כפר המכביה אצל ורד קלישק, ובהמלצתה הצטרף למועדון "אופק - מרכז לטניס שולחן" בקריית אונו. במסגרת זו שיחק בקבוצות הנוער של המועדון והיה חלק מדור שחקנים איכותי שהעלה את הפועל קריית אונו לליגת העל.

בין השנים 2006-2007 הגיע לפודיום באליפויות הנוער - מקום שלישי ביחידים ובזוגות יחד עם חברו טל רזומוב. בשנים הבאות המשיך להתחרות ולהצטיין, ובשנת 2015 הוכתר כאלוף הארץ.

גם לאחר שבחר במסלול העתודה לרפואה, שמר על קשר חם עם המועדון ונהג להגיע לביקורים ככל שיכול. דרך הספורט למד יאיר משמעת, ריכוז, התמדה, הוגנות ועבודת צוות - ערכים שהמשיכו ללוות אותו כרופא, כחוקר וכמפקד בצה"ל.

ב-18 באוקטובר 2009 התגייס לחיל המודיעין ושירת ביחידה מסווגת. עד מהרה הבין כי ייעודו לשלב שליחות צבאית עם רפואה - חלום מילדות. עבר למסלול “צמרת” היוקרתי ברפואה באוניברסיטה העברית, וחיבר מצוינות מדעית עם אחריות ערכית ואהבת אדם.

סטודנט מבריק וענוו. הוביל מחקר עצמאי, פרסם מאמרים מוקדמים, למד תכנות וסטטיסטיקה, וליווה חברים במועדי ב' ובקבוצות למידה. “תחשוב טוב - יהיה טוב” היה מוטו שהפיץ סביבו.

הקים מיזם התנדבותי בהוסטל לנערים עם תסמונת פראדר-וילי, וישב יומית לקפה עם עובד בעל צרכים מיוחדים - מחווה קטנה שהפכה לסמל הכלה. בתקופה זו הכיר את מאיה, שותפתו לחיים, ולימים אשתו, ובנו יחד דרך של עשייה ואהבה.

לאחר שסיים את לימודיו וקורס הקצינים, שירת כרופא גדוד בסיירת הנח"ל ובהמשך כרופא חטיבתי בחטיבה 401. נודע כאיש מקצוע מבריק וכמפקד מסור ואהוב.

יאיר יזם תהליכים מערכתיים לשיפור בריאות הלוחמים: תכניות לשיפור תזונת הכוח ולמניעת פציעות, סדנאות לגמילה מעישון, יוזמות לטיפולי שיניים לחיילים, וסרטוני הדרכה שהנגישו טיפול בפצועים ותרגול פיזיותרפיה עצמי.

מתוך תפקידו כרופא ביחידות לוחמות, הבחין בפער קריטי בין הגעת צוותים לפצועים לבין פתיחת גישה באמצעים הנדסיים בשטח. יאיר יזם והפיק סדרת סרטוני הדרכה קצרים ומדויקים - "ככה פותחים, ככה ניגשים, ככה מצילים" - שחסכו דקות יקרות והצילו חיים.

עבורו, רפואה הייתה שליחות. הוא האמין בכל ליבו כי רפואה מונעת, הכנה מוקדמת ואכפתיות אמיתית - מצילות חיים לא פחות מטיפול בשטח.

במהלך הסטאז' התאהב ברפואת ילדים, תחום שבו מצא שילוב מושלם בין מקצועיות לרוך, בין אחריות לחמלה. הוא החל התמחות במרכז שניידר לרפואת ילדים, ובזמן קצר בלט בידע קליני רחב, חשיבה יצירתית ויכולת מחקרית נדירה.

פרסם למעלה מעשרה מאמרים בתחום בריאות הציבור וזכה להוקרת עמיתיו ומנהליו. מנהל המחלקה תיאר אותו כרופא פורץ דרך, חוקר ברמה בינלאומית ואדם שהאיר כל סביבתו. נוכחותו במחלקה התאפיינה בעזרה לתורנים חדשים, בשקט מרגיע ובחיוך קבוע - ובאמונה האופטימית שנטע בכל מי שפגש.

יאיר ומאיה נפגשו במהלך הלימודים, סביב פעילות התנדבותית שיאיר הוביל. מהר מאוד נרקמה ביניהם חברות עמוקה שהפכה לאהבה גדולה. הם נישאו לפני תקופת הקורונה והקימו את ביתם בתל מונד - בית חם, מלא אור, מוזיקה ושמחה.

חייהם המשותפים נשזרו בשגרה אוהבת: משחקי טניס בשעות הבוקר, ריצות בטבע, טיולים בארץ ובעולם ופק"לי קפה במקומות יפים. בערבים ישבו יחד על הספה, צפו בסדרות, דיברו על החיים ועל הרפואה - שני עולמות שנשזרו יחד.

בני המשפחה מספרים כי יאיר היה דוד חם ושובב, שתמיד ידע להצחיק, לחבק ולהיות נוכח. הוא ומאיה היו שותפים אמיתיים - לומדים יחד, מתייעצים ותומכים זה בזו. בכל מעגל - משפחה, חברים או עמיתים - ניכר היה כי האהבה ביניהם שקטה אך איתנה, כזו שמקרינה טוב על כל הסובבים.

בשבת שמחת תורה, 07.10.2023, נקרא לשירות והתייצב מיד. שימש כמפקד הפלוגה הכירורגית 5377 בחטיבה 401. בשלושה ימי היערכות קצרים הוביל לוחמים וצוותים רפואיים מתוך אחריות ואהבת אדם. ביום 10.10.2023 נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחות 13.10.2023 בבית העלמין בתל מונד.

זכרו מונצח במשפחה, ביחידות בהן שירת, בקהילת שניידר, במועדון הטניס שולחן וביוזמות הנצחה רבות שנושאות את שמו. כשמו כן היה - יאיר, האיש שהאיר את העולם באור של טוב.