רב סרן ד"ר יאיר זלוף ז"ל

נולד וגדל ברמת גן עד גיל 7, ועבר בכיתה ב' לבית ספר היובל בקריית הסביונים - יהוד מונוסון. בן לאהובה ודב ואח לעדי. מילדות הצטיין בסקרנות, ברגישות לסבים ולמשפחה המורחבת ובנכונות לעזור. כבר בכיתה א' זיהו המחנכים את מנהיגותו הטבעית וביקשו את עזרתו לתמיכה בילדים אחרים.

היה שובב עם הומור מיוחד, אך גם בעל אחריות ועומק יוצאי דופן לגילו. נהג להניח תפילין מדי יום ואמר שזו "המדיטציה" שלו - זמן של שקט וחיבור פנימי לפני עוד יום של עשייה ונתינה. כבר אז ניכרה בו אותה אהבת אדם שהפכה לסימן ההיכר של דרכו הבוגרת.

את דרכו הספורטיבית החל כחניך בחוג בקאנטרי כפר המכביה אצל ורד קלישק, ובהמלצתה הצטרף למועדון "אופק - מרכז לטניס שולחן" בקריית אונו. במסגרת זו שיחק בקבוצות הנוער של המועדון והיה חלק מדור שחקנים איכותי שהעלה את הפועל קריית אונו לליגת העל.

בין השנים 2006-2007 הגיע לפודיום באליפויות הנוער - מקום שלישי ביחידים ובזוגות יחד עם חברו טל רזומוב. בשנים הבאות המשיך להתחרות ולהצטיין, ובשנת 2015 הוכתר כאלוף הארץ.

גם לאחר שבחר במסלול העתודה לרפואה, שמר על קשר חם עם המועדון ונהג להגיע לביקורים ככל שיכול. דרך הספורט למד יאיר משמעת, ריכוז, התמדה, הוגנות ועבודת צוות - ערכים שהמשיכו ללוות אותו כרופא, כחוקר וכמפקד בצה"ל.

לאחר מותו, שונה שם מרכז הטניס ל"אופק קרית אונו - יאיר זלוף" לזכרו והנצחתו.

ב-18 באוקטובר 2009 התגייס לחיל המודיעין ושירת ביחידה מסווגת. עד מהרה הבין כי ייעודו לשלב שליחות צבאית עם רפואה - חלום מילדות. עבר למסלול “צמרת” (המחזור השני) ברפואה באוניברסיטה העברית, וחיבר מצוינות מדעית עם אחריות ערכית ואהבת אדם. כמו כן הוא יזם את ערב המורשת הראשון של חיל הרופאה כבר שהגיע ללימודים של צמרת

סטודנט מבריק וענוו. הוביל מחקר עצמאי, פרסם מאמרים מוקדמים, למד לבד תכנות וסטטיסטיקה, וליווה חברים במועדי ב' ובקבוצות למידה. “תחשוב טוב - יהיה טוב” היה מוטו שהפיץ סביבו.

כבר בשנה הראשונה ללימודיו בצמרת, הקים התנדבות בהוסטל לאנשים עם תסמונת פראדר-וילי בירושלים, ורתם 17 מתנדבים נוספים. בנוסף, ישב כל צהריים לקפה עם עובד בעל צרכים מיוחדים - מחווה קטנה שהפכה לסמל הכלה. בתקופה זו הכיר את מאיה, שותפתו לחיים, ולימים אשתו, ובנו יחד דרך של עשייה ואהבה.

לאחר שסיים את לימודיו ואת קורס הקצינים, שירת כרופא גדוד בסיירת הנח"ל ובהמשך כרופא חטיבתי בחטיבה 401. יאיר נודע כאיש מקצוע מבריק וכמפקד מסור ואהוב.

גייס את אביו למילואים, רופא במקצועו, יומיים בחודש לבסיס במעלה אדומים על מנת שהוא יוכל להגיע לבסיסים המרוחקים של הגדסר

יזם תהליכים מערכתיים לשיפור בריאות הלוחמים: תכניות לשיפור תזונת הכוח ולמניעת פציעות, סדנאות לגמילה מעישון, יוזמות לטיפולי שיניים לחיילים, וסרטוני הדרכה שהנגישו טיפול בפצועים ותרגול פיזיותרפיה עצמי.

מתוך תפקידו כרופא ביחידות לוחמות, הבחין בפער קריטי בין הגעת צוותים לפצועים לבין פתיחת גישה באמצעים הנדסיים בשטח. יאיר יזם והפיק סדרת סרטוני הדרכה קצרים ומדויקים - "ככה פותחים, ככה ניגשים, ככה מצילים" - שחסכו דקות יקרות והצילו חיים.

עבורו, רפואה הייתה שליחות. הוא האמין בכל ליבו כי רפואה מונעת, הכנה מוקדמת ואכפתיות אמיתית - מצילות חיים לא פחות מטיפול בשטח.

במהלך הסטאז' התאהב ברפואת ילדים, תחום שבו מצא שילוב מושלם בין מקצועיות לרוך, בין אחריות לחמלה. הוא החל התמחות במרכז שניידר לרפואת ילדים, ובזמן קצר בלט בידע קליני רחב, חשיבה יצירתית ויכולת מחקרית נדירה.

חמישה עשר ממחקריו הגדולים פורסמו בעיתונים המובילים ברפואה, בתחום בריאות הציבור וזכה להוקרת עמיתיו ומנהליו. מנהל המחלקה תיאר אותו כרופא פורץ דרך, חוקר ברמה בינלאומית וזכה כבר בדרגת "מרצה מכיר" ברפואה.

יאיר היה אדם שהאיר כל סביבתו. נוכחותו במחלקה התאפיינה בעזרה למתמחים חדשים, בשקט מרגיע ובחיוך קבוע - ובאמונה האופטימית שנטע בכל מי שפגש.

יאיר ומאיה נפגשו במהלך הלימודים, סביב פעילות התנדבותית שיאיר הוביל. מהר מאוד נרקמה ביניהם חברות עמוקה שהפכה לאהבה גדולה. הם נישאו לפני תקופת הקורונה והקימו את ביתם בתל מונד - בית חם, מלא אור, מוזיקה ושמחה.

חייהם המשותפים קרו בשגרה אוהבת: משחקי טניס בשעות הבוקר, ריצות בטבע, טיולים בארץ ובעולם ופק"לי קפה במקומות יפים. בערבים ישבו יחד על הספה, צפו בסדרות, דיברו על החיים ועל הרפואה.

בני המשפחה מספרים כי יאיר היה דוד חם ושובב, שתמיד ידע להצחיק, לחבק ולהיות נוכח. הוא היה אדם עם נשמה ענקית ולב גדול, שתמיד דאג לכולם: לאחותו, להורים ולכל מי שהיה קרוב אליו. בכל מעגל משפחתי ניכר היה כי טוב ליבו חסר הגבולות של יאיר משפיע על כל הסובבים אותו.

בשבת שמחת תורה, 07.10.2023, נקרא לשירות והתייצב מיד. שימש כמפקד הפלוגה הכירורגית 5377 בחטיבה 401. בשלושה ימי היערכות קצרים הוביל לוחמים וצוותים רפואיים מתוך אחריות ואהבת אדם. ביום 10.10.2023 נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחות 13.10.2023 בבית העלמין בתל מונד.

זכרו מונצח במשפחה, ביחידות בהן שירת, בקהילת שניידר, במועדון הטניס שולחן וביוזמות הנצחה רבות שנושאות את שמו. כשמו כן היה - יאיר, האיש שהאיר את העולם באור של טוב.