איתי מאור ז"ל

איתי נולד ב־3 בנובמבר 1999 (כ״ד בחשוון תש״ס) וגדל בראש העין. הוא למד בבית הספר היסודי הדתי “צורים”, ובהמשך בתיכון ישיבת בני עקיבא “גבעת שמואל”.

בצעירותו היה חניך בתנועת הנוער בני עקיבא בסניף ראש העין (שבט “ציון”), ובהמשך הדריך בסניף המרכזי בעיר. איתי אהב ספורט ושיחק כדורגל עם חבריו, בנוסף היה אוהד נלהב של מכבי חיפה. חבריו ובני משפחתו זוכרים נער ערכי ובוגר לגילו, שתמיד היה נכון לעזור לאחרים ושם את טובת הזולת לפני טובתו.

בתקופת התיכון החל לגבש את רצונו לתרום באופן משמעותי. הוא דחה את האפשרות ללכת לישיבת הסדר ובחר ללמוד במכינה הקדם־צבאית “עוצם” ביישוב נווה, שם למד במשך שנתיים. במכינה העמיק בלימוד תורה ואמונה, בנה את אישיותו בשקט ובצניעות, וטיפח את אהבת הארץ שנטעה בו משפחתו.

באוגוסט 2020 התגייס איתי לחטיבת גולני, חדור תחושת שליחות ורצון לשרת שירות קרבי משמעותי. הוא התקבל למיוני סיירת גולני אך שובץ ע”י המג”ד לצורך “שבח גדודי” בגדוד 51 "הבוקעים הראשון". כבר מהטירונות בלט ביוזמתו ובאחריותו, ושמר בקפדנות על אורח חייו הדתי גם בתנאים הקשים. עם סיום המסלול הוכתר כמצטיין פלוגתי, אך בצניעותו נמנע מלדבר על כך.

לאחר מכן יצא לקורס מכי”ם (מפקדי כיתות), שבו כונה "קרנף" בזכות כוחו וסבלנותו באימונים. בסיום הקורס הוצב כמפקד בבא"ח גולני, ופיקד על כיתה של טירונים . הוא דרש מהם רבות אך עשה זאת בגישה אישית ותומכת, כשהוא רץ ומתרגל יחד איתם.

בזכות דוגמתו האישית הצליח לחזק את חייליו, שראו בו גם מפקד וגם חבר. איתם יצא לתעסוקה מבצעית ראשונה בגזרת עזה ובשומרון, איתי זכה להערכת מפקדיו על מקצועיותו, צניעותו והקשר האישי שיצר עם כל חייל.

ככל שהתקרב מועד שחרורו, הרגיש איתי ששליחותו עוד לא הושלמה. כארבעה חודשים לפני תום שירותו הסדיר החליט, בעידוד מפקדיו, לצאת לקורס קצינים – החלטה לא פשוטה עבורו, שכן שקל גם להתחיל בלימודים ולהקים משפחה. ביומניו כתב על הדילמה בין אהבת הארץ לרצון לבנות בית, אך לבסוף בחר להמשיך ולתרום במסגרת הצבאית.

מפקדיו ראו בו קצין טבעי. סא״ל מאיר אוחיון, מפקד גדוד 51, סיפר כיצד כבר בתפקיד מ״כ זיהה באיתי מנהיגות, אחריות ורגישות כלפי חייליו. לאחר שכנועים יצא לקורס קצינים, אותו סיים בהצלחה ובהצטיינות.

עם חזרתו לגדוד הוענקה לו דרגת סגן והוא מונה למפקד מחלקת "אלון" בפלוגה א׳. בתפקיד זה בלט בצניעות וביחס אישי חם כלפי פקודיו. חייליו תיארו אותו כמפקד קשוב ונטול אגו, אך גם דורש ומשימתי.

איתי שאף לחנך דור לוחמים ערכי ומקצועי. הוא הרבה לשוחח עם חייליו על אחווה, אחריות ואהבת הארץ, ושימש להם דוגמה אישית בשטח. גם בזמנו הפנוי הקפיד על למידה והתבוננות עצמית, מתוך רצון מתמיד להשתפר ולשרת טוב יותר את המדינה.

בשבת שמחת תורה, 7.10.2023, התחילה מתקפת הטרור הקשה מרצועת עזה. באותו זמן איתי מאור היה עם החיילים שלו במוצב מש”א ארז ליד הגבול. לפנות בוקר התחילו מטחים כבדים של טילים, ובשש וחצי בבוקר הגיעו דיווחים על חדירות מחבלים. איתי, שהיה מפקד סיור באותו לילה, כבר היה בחוץ עם שני לוחמים שלו – עמית צור ואורי לוקר – ועם הנהג שלהם בג'יפ ממוגן. כשהגיעה התרעה על ניסיון חדירה ליד נתיב העשרה, איתי לא חיכה – הוא הורה לנסוע לשם מיד.

איתי וחייליו הגיעו בדיוק כששני מחבלים ניסו לפוצץ את הגדר כדי לאפשר חדירה גדולה. הם ירו בהם ,חיסלו אותם ובכך מנעו את פיצוץ הגדר והחדירה ליישובים. איתי וחייליו זכו להעניק לתושבים באיזור דקות יקרות שהצילו חיים.

בדרכם חזרה, זיהו רכב צה״לי נטוש ולידו עשרות מחבלים מתקדמים לעבר בסיס זיקים והקיבוצים הסמוכים. למרות שהיו שלושה בלבד, איתי הורה לעצור ואמר שתפקידם להגן על היישובים, יחד עם עמית ואורי הוא הסתער לעבר המחבלים.

השלושה ניהלו קרב פנים אל פנים מול עשרות אויבים, עיכבו את התקדמותם ונפלו בקרב לאחר שנלחמו עד הכדור האחרון. הנהג, שאיתי הציל, היה היחיד ששרד וסיפר את שאירע.

כשהכוחות הגיעו, מצאו את שלושת הלוחמים בין עשרות מחבלים הרוגים. באותו יום נפלו חמישה מלוחמי מחלקת "אלון" – חברים קרובים שצולמו יחד ימים לפני המתקפה. הקרב של איתי וחבריו ב־7 באוקטובר הציל חיים של מאות אנשים.