מאהר ח'טאר · 1987–2026. מוזמנים להיכנס לדף ההנצחה לזכרו של יקירנו מאהר ז"ל
8.3.2026 - 25.6.1987
מאהר היה אדם של נתינה, אהבה וערכים עמוקים,
שחי מתוך חיבור עמוק למשפחה, לטבע ולרגעי החיים הפשוטים.
הוא היה איש שטח בנשמתו ואיש משפחה מסור,
שתמיד הציב את האחרים לפני עצמו.
ככה אנחנו זוכרים אותו - אמיץ, ישר דרך ובעל נוכחות שקטה אך חזקה,
כזה שמקרין ביטחון ורוגע על הסובבים אותו.
הוא שילב בין עולם מעשי של עבודה עם כלים כבדים ושירות צבאי משמעותי,
לבין עולם רגשי עשיר של מוזיקה, ריקוד וחיי משפחה מלאים באהבה.
דמותו נחרטה כמי שחי את הרגע,
אך גם הותיר אחריו יסודות עמוקים של אהבה, ערכים ומשמעות.

מאהר גדל בבית משפחתי חם ומלוכד כאחד מארבעה אחים. בילדותו היה ילד אהוב מאוד, עם חן טבעי, שובבות ואופי עצמאי. הוא היה "שטותניק" לא קטן, כזה שלא תמיד הלך לפי הכללים, אלא לפי מה שהרגיש נכון לו. בבית הספר פחות התחבר ללימודים פורמליים, והעדיף חופש, תנועה והחיים שבחוץ.
כבר מגיל צעיר היה מחובר לעולם העבודה המשפחתי, למטעים ולכלי העבודה הכבדים, עולם שהפך בהמשך לחלק בלתי נפרד מזהותו. במקביל, אהב טבע, מרחבים ושהייה בחוץ, וחיפש תמיד חוויה ולא שגרה.
מאהר היה מחובר לעבודה המשפחתית בעסקי כלי העפר, המטעים ועצי ההסקה, והעבודה לצד אביו הייתה חלק טבעי ועמוק מחייו.
לפני הקטיף היה מרסס את המטעים, מכין את האדמה ובודק כל פרט - מה צריך, מה חסר ומה דורש טיפול. הוא הקפיד לעבור שוב ושוב, לוודא שהכול מטופל כמו שצריך, מתוך רצון אמיתי שיצא פרי טוב. עבורו זו לא הייתה רק עבודה, אלא אחריות, חיבור לאדמה ואהבה למה שהוא עושה.
מאהר היה בן זוגה של יסמין, והשניים בנו יחד קשר עמוק שהוביל לנישואין תוך כשנה. הוא היה בעל אוהב, נוכח ומכיל, וכאבא מסור לשתי בנותיו, סליה וטליה, שהיו מרכז חייו.
הוא היה מעורב בחיי המשפחה, מפנק את ילדיו ומשקיע בכל רגע של זמן משותף, גם כאשר עבודתו דרשה היעדרות מהבית. המשפחה חיה חיי שגרה של חום, טיולים, מפגשים עם חברים וקשר הדוק עם המשפחה המורחבת משני הצדדים. הקשר בין בני המשפחה היה חזק במיוחד, מבוסס על כבוד, אהבה ושותפות אמיתית.
מאהר בחר להתגייס למסלול צבאי משמעותי מתוך רצון עמוק ואהבה לעולם כלי הצמ"ה וההנדסה, אף שבסביבתו הדבר לא היה מובן מאליו. הוא שירת בחיל ההנדסה הקרבית, התמחה בכלי D9 והפך לחלק משמעותי ממערך מקצועי ומבצעי מורכב.
שירותו התאפיין באומץ לב, מקצועיות ונכונות להיות בקווים הקדמיים, גם במצבים מסוכנים. היה בשירות קבע של 7 שנים, והיה מהראשונים בסביבתו שבחרו בדרך זו.
מאהר היה אדם של חיים מלאים בתנועה, מוזיקה ושחרור. אהבתו הגדולה הייתה מוזיקה לטינית וריקודי סלסה. עבורו הריקוד היה לא רק תחביב אלא שפה של רגש, כבוד ותקשורת בין אנשים.
בנוסף, אהב מאוד מוזיקה מגוונת מתרבויות שונות, כולל מוזיקה אפריקאית, והיה אדם שחי עם מוזיקה כמעט בכל רגע. אהבה משמעותית נוספת שלו הייתה לטבע, לטיולים ולשהייה בחוץ, שם הרגיש חופש ושקט פנימי.
מאהר נפל בקרב בדרום לבנון, היה בן 38 בנופלו. הוא בחר להיות שם מתוך אחריות ואומץ, ופעל עד הרגע האחרון כפי שחי - במסירות ובדאגה לאחרים.
המשפחה זוכרת אותו דרך האהבה, החום והחיים שהביא איתו, וזכרו ממשיך ללוות בכל יום.
כתבות ופרסומים